1.1.האם הופלתה התובעת בשל הריונה והיא זכאית לפיצוי בשל פיטוריה בתקופת ההריון או האם התנהלותה של התובעת ותביעתה נגועות בחוסר תום לב? אלה השאלות המרכזיות בהן עלינו להכריע בהליך זה.
2.2.הנתבעת 1 (להלן -
החברה) עוסקת בייעוץ והכוונה לגיל הזהב ובהשמת עובדים סיעודיים זרים. נתבע 2 מר אבשלום מנחמי (להלן -
הנתבע) הוא המנהל והבעלים של החברה. התובעת עבדה בחברה בתפקיד רכזת השמה ושיווק החל מיום 12.2.06. ביום 26.3.06, הודיעה התובעת לנתבע על היותה בחודש הרביעי להריונה. ביום 29.3.06 נמסרה לתובעת הודעת פיטורים, בכתב ובעל פה, המודיעה לה על סיום עבודתה בחברה ביום 31.3.06.
3.3.לטענת התובעת היא פוטרה מעבודתה אך ורק בשל היותה בהריון, ולכן היא זכאית לפיצוי בעד אבדן הכנסה בתקופת ההריון ובתקופה של 75 ימים מתום חופשת הלידה; הפסד דמי לידה; הפסד פיצויי פיטורים; פיצוי בגין
"עגמת נפש, כאב וסבל, אבדן הזדמנויות, אבדן קידום מקצועי, צפייה והסתמכות";
"פיצויים לדוגמא ו/או פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק עפ"י חוק השוויון"
. לטענת הנתבעים, התובעת נהגה בחוסר תום לב, עת העלימה את העובדה כי היא בהיריון במו"מ לקבלתה לעבודה, אולם היא פוטרה מעבודתה עקב ליקויים בתפקודה ואבדן אמון, ולא בשל ההיריון.
4.
4.
מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ומר שמואל הרש - קרמזין, בן זוגה בתקופה הרלוונטית לתביעה; מטעם הנתבעים העידו הנתבע; מר שלומי יהושע - חבר של הנתבע שעסק בשיווק עסקו של הנתבע; גב' קורטרן גולדי - עובדת החברה שהחליפה את התובעת בתפקידה; גב' מלכה מלר - עובדת סוציאלית, שעל פי קביעתנו להלן עבדה בחברה גם בתקופה הרלוונטית לתביעה, ועובדת כיום בחברה. כן הוגשו קלטות ותמלילי שיחות שהוקלטו: שיחה בין התובעת לבין הנתבע; שיחה בין מר שמואל קרמזין לבין הנתבע.
השאלות בהן עלינו להכריע בהליך זה:
5.5.האם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן -
חוק השוויון) חל על המקרה הנדון?
6.6.האם התובעת נהגה בחוסר תום לב עת הסתירה את עובדת הריונה במו"מ שהתנהל בין הצדדים לפני קבלתה לעבודה?
7.7.הסיבה לפיטורי התובעת - האם התובעת פוטרה בשל הריונה או בשל תפקוד לקוי ואובדן אמון?
8.8.ככל שהתובעת זכאית לפיצוי בשל פיטוריה - סוג הפיצוי ושיעור הפיצוי לו זכאית התובעת?
תחולת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה:
9.9.בטרם נתייחס בפירוט לגרסאות הצדדים עלינו להכריע בשאלה מקדמית - תחולת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה על הצדדים.
10. 10. לטענת הנתבעים, הוראות חוק השוויון אינן חלות, וזאת בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק השוויון, הקובע כי הוראות החוק לא יחולו על מעביד המעסיק פחות משישה עובדים. הנתבע העיד בתצהירו כי בחברה הועסקו באופן קבוע רק שלושה עובדים : הנתבע, התובעת והמזכירה. כן הועסקה עובדת סוציאלית אשר עבדה
"שלא באופן רצוף אלא לפי הצורך", ו
"נעזר" בחבר בשם יהושע שלומי שהיה משווק את החברה באמצעות פליירים בבתי חולים ובמוסדות שיקום (סעיפים 27 ו- 28 לתצהיר הנתבע). בעדותו בחקירה נגדית העיד כי היה שכיר של החברה (ע' 39, ש' 1); המנקה לא הייתה עובדת של החברה אלא היא מנקה את משרדי החברה (הנמצאים בחלק מביתו של הנתבע) במסגרת עבודתה בניקיון ביתו של הנתבע ותמורת התשלום הגלובלי בעד ניקיון ביתו של הנתבע (ע' 38, ש' 20- 22); שלומי יהושע היה "פרי לנסר" ולא קיבל תלוש משכורת (ע' 39, ש' 4); העובדת הסוציאלית מלכה מלר לא הייתה עובדת של החברה אלא מפקחת מטעם משרד העבודה והרווחה ורק "המליצה" על החברה בפני לקוחות (ע' 39, ש' 3 - 10); עובדת סוציאלית בשם מיכל הרלינגר הודיעה על עזיבת העבודה, עשתה מספר ביקורי בית ולא קיבלה תלוש משכורת אלא עשתה זאת על בסיס רצון טוב וניתן לה
"בונוס של השחרור"
(ע' 39, ש' 19 - 21); בסיכומי הנתבע נטען כי שלומי יהושע הועסק כפרילנסר וקיבל שכר תמורת הצלחה. כן טענו כי אין להביא בחשבון את הנתבע כעובד, בהיותו בעל המניות היחיד בחברה, המנהל שלה והאורגן הטבעי והבלעדי שלה. בהקשר זה טענה החברה כי התלונה הפלילית שהגישה התובעת נגד החברה נדחתה לנוכח העובדה שנקבע שהחברה לא העסיקה שישה עובדים.
11. 11. התובעת, מנגד, טענה כי בחברה הועסקו גם ללא הנתבע ששה עובדים: התובעת עצמה, המזכירה, שתי עובדות סוציאליות (מיכל הרלינגר ומלכה מלר), המנקה ומר שלומי יהושע שהועסק בשיווק. כן טענה שיש להביא בחשבון את הנתבע כעובד החברה. לפיכך, הוראות חוק השוויון חלות על המקרה הנדון.
12.
12.
על יסוד התרשמותנו מהעדויות לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים כמפורט להלן:
12.1. 12.1.
שלומי יהושע ומלכה מלר: אנו סבורים כי יש לראות את מלכה מלר ושלומי יהושע כעובדים של החברה. כפי שעולה מהעדויות, מלכה מלר ושלומי יהושע עבדו עבור החברה - האחת בהפניית לקוחות והשני בשיווק - ונקבע כי הם יתוגמלו על בסיס עסקה (עדות מלכה מלר, ע' 47, ש' 13 - 14; עדות שלומי יהושע - ע' 45, ש' 2 - 4). כמו כן, הן מלכה מלר והן שלומי יהושע נפגשו ביחד עם התובעת עם לקוחות פוטנציאליים, והדבר מעיד כי עבדו בפועל. שיטת התגמול, כמו גם הגדרת מעמדם לא כ"עובד" ואי הנפקת תלוש שכר אינה משנה את המהות - ביצוע עבודה עבור החברה, ולכן יש לראותם כעובדי החברה. נציין, כי הן למלכה מלר והן לשלומי יהושע לא היה עסק עצמאי אשר נתן שירותים לחברה. זאת ועוד. לדעתנו, לאור תכליתו של חוק השוויון והרציונאל העומד בבסיס הוראותיו, לאור השינויים שחלו בצורות ההעסקה בשנים האחרונות, פריצת האוניברסאליות של מעמד העובד בפסיקת בתי הדין, ותיקון מס' 7 לחוק השוויון שהרחיב את תחולת החוק על עובדי קבלן כוח אדם על מנת להשריש את השוויון בתעסוקה, יש מקום לראות מועסקים בתבניות העסקה שונות כ"עובדים" לעניין סעיף 21(ג) לחוק השוויון ותחולתו. מובן, שאין לאפשר עקיפת תחולת חוק השוויון על ידי הגדרת חלק מהעובדים כ"פרי לנסרים" או כ"קבלנים עצמאיים".
12.2. 12.2.
המנקה: אין בידינו לקבל את הטענה כי המנקה שניקתה את ביתו של הנתבע ואת משרדי החברה אינה נמנית עם עובדי החברה. החברה שבבעלות הנתבע היא אישיות משפטית נפרדת, והעובדה כי משרדיה ממוקמים פיזית בביתו של הנתבע, אינה משנה בעניין זה. גם אם החברה לא שילמה למנקה שכר (והנתבעים לא הציגו ראייה כלשהי בעניין זה) אלא שכרה שולם מכספו הפרטי של הנתבע יש לראות אותה כעובדת החברה.
12.3. 12.3.
העובדת הסוציאלית מיכל הרלינגר: בהתייחס לעובדת הסוציאלית מיכל הרלינגר - הנתבע בחקירתו הנגדית סתר את עדותו בתצהירו לפיה היא הועסקה בהתאם לצורך. אנו סבורים כי יש להעדיף את עדותו של הנתבע בתצהירו. זאת ועוד. מעדותו של הנתבע עולה כי קיבלה תשלום שלא באמצעות תלוש שכר אלא כ
"בונוס של השחרור
" (ע' 39, ש' 19 - 20). כאמור, מתכונת וצורת התשלום אינם רלוונטיים, ולכן גם את העובדת מיכל הרלינג יש לראות כעובדת החברה בתקופה הרלוונטית. נוסיף כי לבית הדין ידיעה שיפוטית כי החברה הייתה חייבת להעסיק עובדת סוציאלית כחלק מהתנאים לרישוי החברה לעסוק בהשמת עובדי סיעוד זרים. ועל כן, חזקה שהועסקה במקביל לתובעת עובדת סוציאלית אחת לפחות, ואין לקבל את עדותו (ע' 39, ש' 10 - 11) כי בתקופה בה הועסקה התובעת בחברה לא הועסקה בחברה עובדת סוציאלית. נציין כי לנוכח תפקידה של מלכה מלר כמפקחת בתי אבות, ברור שהנתבע לא יכול היה לרשום אותה כעובדת הסוציאלית המועסקת על ידי החברה.